במדבר, פרק י׳, פסוק ח׳

התקיעה בחצוצרות לשם כינוס העם ומסעותיו במדבר מופקדת בידי וּבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים, כדי להמחיש שההנהגה פועלת מכוח סמכותה של התורה. התפקיד מחייב בדרך כלל כהנים ללא מום גופני, שכן החצוצרות הן כלי קודש, אך יש הסבורים כי במדבר או באירועים ציבוריים חריגים הותרה התקיעה גם לאחרים. הציווי כי הכהנים יִתְקְעוּ בַּחֲצֹצְרוֹת הופך את הפעולה למוסד קבוע שנאמר עליו וְהָיוּ לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, ובארץ ישראל הן ישמשו לעבודת המקדש, ליציאה למלחמה, למועדים ולמשיחת מלכים. חוק נצחי זה מתייחס לעצם חובת התקיעה, בעוד שחצוצרות הכסף המקוריות שעשה משה נגנזו ולא עברו לדורות הבאים.