נסו לדמיין מצב שבו אתם מתאמצים מאוד לעזור לקבוצה של אנשים, אבל במקום להקשיב לכם, הם רק מתלוננים, דוחפים ומזלזלים. מה הייתם מרגישים באותו רגע? זה בערך מה שעבר על משה ואהרן במדבר. הם אספו את כל העם מול סלע אחד קטן, ובדרך נס עצומה כל הקהל הגדול הצליח לעמוד שם יחד. משה חיפש את הסלע המדויק שעליו ה' ציווה, אבל האנשים סביבו התנהגו בחוצפה ולעגו לו.
מרוב לחץ וכעס על ההתנהגות שלהם, משה איבד את השלווה שלו. הוא קרא אליהם הַמֹּרִים, כלומר אנשים סרבנים ומרדנים שמסרבים להקשיב וללמוד. משה רצה ללמד אותם שיעור באמונה, ולכן שאל אותם הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם. הוא בעצם התכוון להגיד להם: האם אתם באמת חושבים שלנו, בני האדם, יש כוח להוציא מים מסלע? הרי רק ה' יכול לעשות פלא כזה!
אבל בגלל שמשה היה כל כך נסער, הוא לא דקדק במילים שלו ואמר נוֹצִיא, שמשמעותו "אנחנו נוציא". המילה הזו גרמה לעם להתבלבל ולחשוב שמשה ואהרן הם אלו שעושים את הנס בכוחם האישי, ולא ה'. הכעס הזה גם בלבל את משה עצמו, ובמקום לדבר אל הסלע בנחת כפי שהיה צריך לעשות, הוא הכה בו.