חשבתם פעם מה קורה כשאנחנו פועלים מתוך כעס? לפעמים, כשאנחנו מאוד נסערים, אנחנו עלולים להתבלבל ולעשות דברים שלא התכוונו אליהם. זה בדיוק מה שקרה למשה רבנו במדבר. בני ישראל היו צמאים מאוד, וה' ביקש ממנו לדבר אל הסלע כדי שיוציא מים. אבל משה היה כל כך כועס באותו רגע, שהכעס בלבל אותו. במקום לדבר אל האבן, וַיַּךְ אֶת־הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ. הוא הרים את המקל שלו והכה את הסלע.
משה הכה את הסלע פַּעֲמָיִם. למה היה צריך להכות שוב? מפני שבפעם הראשונה יצאו רק כמה טיפות מים קטנות. כשהעם ראה את הטיפות, הם התחילו ללעוג ולשאול אם המים האלה מספיקים רק לתינוקות. הלעג הזה גרם למשה לכעוס אפילו יותר, ולכן הוא הכה שוב בעוצמה.
מיד לאחר מכן וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים. המים פרצו ממש מתוך האמצע של הסלע היבש. ה' עשה זאת בכוונה כדי שכולם יראו שזה נס אמיתי, ולא יחשבו שיש שם איזו באר מים רגילה שמתחבאת מתחת לאדמה.
כשהמים יצאו, וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם. קודם שתו בני האדם, ורק אחר כך הבהמות שלהם. אולי שמעתם פעם את ההלכה שאומרת שאדם צריך לתת אוכל לחיות שלו לפני שהוא יושב לאכול בעצמו. אז למה כאן בני האדם שתו קודם? הסיבה היא שצמא שונה מרעב. להיות צמא מאוד זה מצב שגורם לסבל ולכאב גופני של ממש. במצב של צער כזה גדול, קודם כל עוזרים לבני האדם להפסיק את הסבל שלהם, ורק אחר כך דואגים לבעלי החיים.