פנייתם של ישראל אל מלך אדום מקפלת בתוכה סיכום היסטורי של תולדות העם, ומשמשת כטענה דיפלומטית ומוסרית המבוססת על עברם המשותף של יעקב ועשו. המסר מבליט את המחיר הכבד ששילמו ישראל כדי לקיים את גזירת הגלות, בעוד אדום ישב בשלווה.
הפרשנים מציגים את העמידה מול אדום כמשל לשני אחים שהיה עליהם לפרוע חוב משותף. החוב הוא "גזירת בין הבתרים" שנגזרה על זרעו של אברהם. בעוד שעשו התיישב בהר שעיר באין מפריע, יעקב ובניו ירדו למצרים ופרעו בגופם את חוב השעבוד והגלות. כעת, מששילמו את החוב לבדם, הם טוענים לזכותם הבלעדית לרשת את ארץ ישראל ללא כל תביעה מצד אדום [הרא"ש, מלבי"ם, אדרת אליהו]. למעשה, בזמן שאדום זכה לגדולה ולשלווה, ישראל סבלו במצרים [חתם סופר].
התהליך ההיסטורי מתואר בשלבים: וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מציין את תחילת השתלשלות האירועים מאז פרידת יעקב ועשו [ביאור יש"ר]. הציון כי ישבו שם יָמִים רַבִּים נועד להדגיש את העוול שנעשה להם; אבות האומה ירדו למצרים מתוך כוונה לגור שם באופן זמני בלבד, אך המצרים עכבו אותם בכוח ולא אפשרו להם לצאת [מלבי"ם].
על המילה וַיָּרֵעוּ מדייקים הפרשנים כי אין הכוונה רק שהמצרים עשו מעשים רעים, אלא שהדגש הוא על כך שישראל סבלו צרות רבות וקשות במיוחד בעבודת הפרך, הרבה מעבר לגזירה המקורית של עצם הגרות בארץ נוכריה [רש"י, גור אריה, משכיל לדוד]. המוקד בפסוק אינו ברשעותם של המצרים, אלא בעומק הסבל והכאב של עם ישראל [ברכת אשר].
הביטוי לָנוּ... וְלַאֲבֹתֵינוּ מעורר קושי כרונולוגי בולט בקרב המפרשים: מדוע מקדים הכתוב את סבלו של הדור הנוכחי לזה של הדורות הקודמים? מתוך קושי זה מתפצלים הפרשנים למספר כיווני חשיבה:
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא ש"אבותינו" בחלק זה של הפסוק אינם השבטים שירדו למצרים, שכן הם לא חוו את עול השעבוד בעודם בחיים. לכן, המילה מכוונת לאבות האומה – אברהם, יצחק ויעקב. העובדה שהם מוזכרים לאחר הדור הנוכחי באה ללמד רעיון רוחני עמוק: בכל פעם שפורענות באה על ישראל והם סובלים, האבות מצטערים עמם בקברם [רש"י, רבנו בחיי, שפתי חכמים, הרא"ש, גור אריה, לבוש האורה, משכיל לדוד, דברי דוד].
מנגד, יש המפרשים כי "אבותינו" הם אכן הדורות הקודמים שמתו בגלות מצרים מתוך קושי השעבוד [רבנו בחיי, אבן עזרא]. לפי גישה זו, הקדמת המילה "לנו" נועדה להבהיר שהדוברים, שהם הדור השני ליוצאי מצרים, מתייחסים לאבותיהם הקרובים והסמוכים אליהם שחוו את העינוי, ולא לאבות הרחוקים מתחילת הירידה למצרים [העמק דבר, ברכת אשר].
זווית נוספת רואה בניסוח זה טענה מהותית כלפי אדום: השעבוד לא היה עונש מקומי שהוטל על הדור הנוכחי בגלל חטא כלשהו, אלא עוול ורדיפה שיטתית שעברו בתורשה, ומכוונים כלפי כלל האומה הישראלית כולה עוד מימי אבותיהם [רש"ר הירש].