תארו לעצמכם מצב שבו אתם ואח שלכם צריכים לבצע יחד משימה קשה מאוד, אבל בסוף רק אתם עושים את כל העבודה בזמן שהוא נח. איך הייתם מרגישים? זה בדיוק מה שעם ישראל מסביר כעת למלך אדום. אדום הוא העם של עשו, האח של יעקב. ה' אמר לאברהם שהצאצאים שלו יצטרכו לעבור תקופה של קושי בארץ זרה. זו הייתה מעין חובה משותפת של שני האחים. אבל בזמן שעשו הלך לחיות בשקט ובשלווה בארצו, יעקב והמשפחה שלו ירדו למצרים ועברו שם את כל הקושי לבדם. בגלל שעם ישראל שילם את המחיר הכבד הזה לבדו, הוא בעצם אומר לאדום שעכשיו רק לו מגיע לרשת את ארץ ישראל, בלי שאדום יוכל לבקש ממנה חלק.
כשהם אומרים למלך אדום וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ, הם מזכירים לו את תחילת הסיפור, מאז שהאחים יעקב ועשו נפרדו. הם מספרים שהם ישבו במצרים יָמִים רַבִּים כדי להראות כמה המצב לא היה הוגן. הרי המשפחה של יעקב תכננה לגור במצרים רק באופן זמני, לתקופה קצרה, אבל המצרים עכבו אותם בכוח ולא נתנו להם לצאת. המילה וַיָּרֵעוּ לא באה רק לספר שהמצרים התנהגו בצורה רעה, אלא היא מתארת את הכאב הגדול והצער העמוק שעם ישראל הרגיש בגלל העבודה הקשה.
בסוף הדברים, הם אומרים שהמצרים עשו רע לָנוּ... וְלַאֲבֹתֵינוּ. רגע, למה הם אומרים קודם "לנו" ורק אחר כך "לאבותינו"? הרי האבות חיו הרבה לפניהם! ההסבר לכך הוא מרגש ומיוחד: הכוונה במילה "אבותינו" היא לאברהם, יצחק ויעקב. למרות שהם כבר לא היו בחיים בזמן השעבוד במצרים, בכל פעם שעם ישראל סבל והיה לו קשה, האבות הרגישו את הכאב שלהם והיו עצובים יחד איתם.