במדבר, פרק כ׳, פסוק י״ב

נסו לחשוב על רגע שבו טעיתם, והחלטתם לבקש שכולם ידעו בדיוק מה קרה, רק כדי שלא יחשבו שעשיתם משהו חמור יותר. זה בדיוק מה שמשה רבנו עשה. ה' מודיע למשה ואהרן בשורה עצובה, שהם לא יזכו להיכנס לארץ ישראל. למרות זאת, התורה משתמשת במילה וַיֹּאמֶר, שבדרך כלל מתארת דיבור רך ונעים. הסיבה לכך היא שמשה עצמו ביקש מה' לכתוב את הטעות שלו בתורה. משה רצה שכולם יקראו את המילים יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי ויבינו שזו הייתה הסיבה היחידה לעונש, כדי שילדים ומבוגרים בכל הדורות לא יחשבו בטעות שהוא עשה חטא חמור כמו חטא המרגלים. זה גם מלמד אותנו שה' שופט את כולם בצורה שווה והוגנת, אפילו את הנביאים הכי גדולים. הטעות שלהם הייתה שהם הכו את הסלע במקום לדבר אליו. ה' מסביר להם שבגלל זה הם פספסו הזדמנות חשובה לְהַקְדִּישֵׁנִי, כלומר לקדש את שם ה' מול כל העם. תחשבו על זה, אם עם ישראל היה רואה איך סלע פשוט, שאין לו אוזניים והוא לא צריך לאכול או לשתות, מקשיב מיד לציווי של ה', הם היו אומרים לעצמם שאם סלע מקשיב לה', בטוח שגם הם צריכים להקשיב לו תמיד. בגלל שהמעשה הזה קרה מול כולם, ההקפדה עליהם הייתה גדולה יותר. בסוף, ה' משתמש במילה לָכֵן. המילה הזו היא כמו שבועה חזקה. ה' נשבע מיד כדי שמשה ואהרן לא יתחילו להתפלל ולבקש לשנות את ההחלטה.