תארו לעצמכם שאתם יוצאים לטיול ארוך עם המשפחה, והדרך היחידה להגיע ליעד שלכם היא לעבור ממש בתוך חצר פרטית של מישהו אחר. איך הייתם מבקשים ממנו רשות? בטח הייתם מבטיחים להיות זהירים מאוד ולא להרוס שום דבר, נכון? זה בדיוק מה שעושה משה רבנו. בני ישראל נמצאים בדרכם לארץ כנען, והם חייבים לעבור בתוך הארץ של מלך אדום. לכן, משה שולח אליו הודעה מנומסת ומרגיעה מאוד, כדי להראות שהם באים בדרכי שלום.
משה פותח בבקשה נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ. המילה נָּא מראה שמדובר בבקשה למעבר זמני בלבד. משה רוצה להרגיע את מלך אדום שאין לבני ישראל שום כוונה להישאר שם או לכבוש את השטח. כדי להוכיח שהם מתכוונים לטוב, משה מבטיח לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם. הוא מתחייב שבני ישראל לא יתנהגו כמו גנבים, לא ירמסו את היבול ולא יעשו שום נזק לצמחים של תושבי המקום. הם אפילו יחסמו את הפיות של הבהמות שלהם, כדי שהכבשים והפרות לא יאכלו בטעות מהשדות שבדרך.
בנוסף, משה מכריז וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר. באותו אזור במדבר מים היו דבר יקר ונדיר. משה מבטיח שהם לא ייקחו בחינם מים מבארות פרטיות שאנשים עבדו קשה כל כך לחפור. במקום זאת, בני ישראל יקנו מים ומזון בכסף מלא מאנשי אדום. ממש כמו אורח מנומס שרוצה לעזור לבעל הבית להרוויח, גם אם יש לו אוכל ושתייה משלו.
משה ממשיך ומתחייב דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול. כלומר, בני ישראל יצעדו רק בשביל הראשי והפתוח לכולם. הם לא יסתובבו בדרכים נסתרות או ייכנסו לכפרים, כדי שכולם יראו שאין להם כוונה לעשות נזק או להפחיד אף אחד.
בסוף דבריו, משה אומר שהמסע הזה יימשך עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ. שמתם לב שמשה לא אמר "עד שנגיע לארץ ישראל"? הוא עשה זאת בכוונה. משה לא רצה להזכיר למלך אדום את ארץ ישראל כדי לא לעורר אצלו קנאה על דברים שקרו בעבר בין יעקב לעשו, אלא פשוט הבטיח שברגע שיעברו את הגבול של אדום, המעבר שלהם בשטח שלו יסתיים בשלום.