יצא לכם פעם להיות ממש צמאים, להרגיש שהגרון יבש, אבל אין אפילו טיפת מים בסביבה? זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל במדבר. מרים הנביאה, האחות הגדולה של משה ואהרן, נפטרה. מיד לאחר מכן, פתאום וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה. בני ישראל גילו שאין להם מה לשתות. הסיבה לכך היא שבמשך ארבעים שנה במדבר, לוותה אותם באר ניסית ומיוחדת שנתנה להם מים בשפע, והבאר הזו הייתה שם רק בזכות מרים. ה' נתן לה את המתנה הזו כי כשמשה היה תינוק קטן בתיבה, מרים עמדה מרחוק על שפת הנהר במצרים ודאגה לו. עכשיו, כשמרים איננה, גם המים הפסיקו לזרום.
מתוך הצמא הכבד והדאגה, בני ישראל נאספו יחד ווַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן. הם באו אליהם בטענות, כי הם קיוו שהזכות של שני האחים הגדולים שנשארו תספיק כדי להחזיר את המים. למרות שהעם צעק והתלונן, ה' לא העניש אותם על כך שביקשו מים. ה' הבין שהצמא שלהם באמת קשה, וכשאדם סובל כל כך, אי אפשר לכעוס עליו שהוא מבקש עזרה. ה' אפילו אמר למשה ואהרן שהם צריכים לקום מהאבל על אחותם ולדאוג לעם. אבל משה כעס, כי הוא חשב בטעות שהעם לא באמת צמא אלא סתם מנסה למרוד ולעשות בעיות, ואי ההבנה הזו הובילה לטעות הגדולה של הכאת הסלע.