תארו לעצמכם שאתם נמצאים במדבר חם, ופתאום נגמרים לכם כל המים. זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל, והפחד שלהם היה גדול מאוד. מתוך ייאוש, הכתוב מספר כי וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה. בני ישראל מתחילים לריב דווקא עם משה. למה הם באים בטענות אליו? כי הוא המנהיג שאחראי לדאוג להם, וגם בגלל שיש לו היסטוריה של ניסים שקשורים למים, כמו קריעת ים סוף. באותו זמן, המריבה הזו הסתירה גם כעס פנימי כלפי ה׳ על כך שהביא אותם אל המדבר.
בשיא הקושי, העם צועק משפט עצוב: וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ. המילה וְלוּ פירושה הלוואי, והמילה בִּגְוַע פירושה במוות של. בני ישראל בעצם אומרים שהלוואי והם היו מתים כמו האחים שלהם שכבר נפטרו בעבר במגפות. למה הם מבקשים דבר כזה? העם הרגיש שצמא הוא סבל איטי וקשה. מרוב פחד וקושי, הם חשבו שעדיף היה להם לסיים את חייהם באופן מהיר כמו אלו שמתו בעבר, ולא לסבול לאט לאט מחוסר מים.