תארו לעצמכם שאתם מנסים לעזור לקבוצה גדולה של אנשים, אבל במקום להגיד תודה, הם מתחילים לזלזל ולהגיד שאתם בכלל לא עושים שום דבר מיוחד. זה בדיוק מה שקרה למשה במדבר. בני ישראל היו צמאים מאוד והתלוננו על חוסר במים. ה' פונה אל משה ומשתמש במילה לאמר. בדרך כלל המילה הזו אומרת שצריך להעביר מסר לאנשים אחרים, אבל כאן הכוונה היא להוראה מיוחדת למשה: הוא צריך להוציא מים מהסלע רק בעזרת דיבור, בלי להכות בו.
אם משה היה צריך רק לדבר, למה ה' אמר לו לקחת איתו את המטה שלו? המטה לא נועד כדי להכות את הסלע, אלא כדי לעשות נס מדהים של מקום. ה' רצה שכל מיליוני בני ישראל יראו את הנס מקרוב. בעזרת קדושת המטה קרה פלא, וכל העם העצום הזה הצליח לעמוד ממש קרוב, במרחק קטן מאוד מהסלע, כדי לראות במו עיניהם את מה שעומד לקרות.
באותו זמן, היו אנשים בעם שזלזלו במשה. הם אמרו שהוא בכלל לא עושה ניסים, אלא שהוא פשוט רועה צאן ותיק שמכיר את המדבר ויודע איפה מתחבאים מים טבעיים. הם אפילו התפזרו בין סלעים אחרים וביקשו ממשה שיוציא מים מסלעים רגילים כדי לבחון אותו. משה נאלץ לאסוף את כולם אל סלע אחד ספציפי. בגלל הזלזול שלהם, משה קרא להם מורדים. הוא חשב שבגלל ההתנהגות שלהם הם כבר לא ראויים לנס עדין ושקט של דיבור, ולכן הוא החליט להכות בסלע, מתוך מחשבה שהמצב שלהם דורש פעולה פיזית חזקה יותר.
אבל למה באמת ה' רצה שמשה רק ידבר? יש כאן סוד חינוכי. בעבר, כשרק יצאו ממצרים והיו צמאים, ה' כן אמר למשה להכות בסלע. אז, בני ישראל היו כמו ילדים צעירים שרק מתחילים ללמוד וצריכים לראות פעולה חזקה כדי להבין. אבל עכשיו, אחרי שנים במדבר, הם כבר גדלו. הם הפכו לתלמידים בוגרים שאפשר ללמד ולכוון אותם רק במילים. משה היה אמור פשוט ללמד אותם הלכה אחת או פרק בתורה, והמים היו מתחילים לזרום מעצמם.
המים האלו היו מיוחדים מאוד. המן שהם אכלו במדבר היה סמל לתורה שבכתב, ואילו המים היו סמל לתורה שבעל פה, שמסבירה אותה. הרי אי אפשר לאכול לחם בלי לשתות מים שיעזרו לגוף שלנו לעכל אותו, ובדיוק באותו אופן אי אפשר להבין את התורה שבכתב בלי ההסברים של התורה שבעל פה. עצירת המים נועדה להזכיר לעם עד כמה הם צריכים את התורה שבעל פה כדי לחיות ולהתקיים, גם בגוף וגם בנשמה.