תארו לעצמכם שאתם מנהיגים של קבוצה ענקית של אנשים, ופתאום כולם כועסים, צועקים ומתלוננים כי הם צמאים מאוד. איך הייתם מגיבים? זה בדיוק המצב המורכב שאיתו התמודדו משה ואהרן. בני ישראל היו צמאים למים והחלו לכעוס. במקום לריב עם העם, וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל. הם התרחקו מההמון הסוער ומשכו את עצמם לאחור. ההתרחקות הזו עזרה מאוד, כי ברגע שמשה ואהרן הלכו, העם הפסיק לצעוק והרוחות נרגעו מעט.
כשהם הגיעו אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, הם מיד וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם. הם השתחוו על האדמה מתוך רצון עמוק להתפלל אל ה'. הם ביקשו רחמים והתחננו שה' ייתן מים לעם הצמא.
מיד לאחר התפילה שלהם, וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֲלֵיהֶם. ה' התגלה אליהם. בניגוד לפעמים אחרות שבהן כל העם ראה את כבוד ה', הפעם ההתגלות הייתה פרטית ורק משה ואהרן ראו אותה, כי העם כבר השתתק ונרגע. ה' נגלה אליהם במיוחד כדי לאשר שמכובדותם ומעמדם כמנהיגים נשמרו, ולתת להם הוראות כיצד לקום ולדאוג מיד למים שהעם כל כך זקוק להם.