שמתם לב פעם איך מרגיש רגע שבו מסע ארוך מאוד עומד להסתיים, ומשהו חדש לגמרי מתחיל? בני ישראל נמצאים בדיוק ברגע כזה. הם עוזבים מאחוריהם את שנות הנדודים הארוכות במדבר ומוכנים להיכנס אל הארץ המובטחת. המסע יוצא מִקָּדֵשׁ, שם שמרמז לנו שהעם היה כעת קדוש ונקי מכל חטא. כשהם מגיעים לתחנה הבאה שלהם, מודגש שכׇּל־הָעֵדָה הגיעה יחד. הסיבה לכך היא שזהו דור חדש ושלם. כל האנשים מהדור הישן כבר אינם, ומי שעומד שם כעת הם בני הדור החדש, שזכו בחיים, מוכנים להיכנס לארץ ישראל וראויים לחיי העולם הבא.
התחנה שאליה הם מגיעים נקראת הֹר הָהָר. השם המיוחד הזה מתאר תופעת טבע מדהימה, הר שניצב על גבי הר אחר, ממש כמו תפוח קטן שמונח על גבי תפוח גדול. בדרך כלל, ענני הכבוד שהלכו לפני העם יישרו את כל ההרים והגבעות כדי שיהיה קל ונוח ללכת, אבל ה' השאיר את ההר הזה בולט וגבוה במיוחד כדי שישמש כמקום המנוחה של אהרן הכהן.
ההגעה להר מסמלת את סיום תפקידו של אהרן. ה' רצה לכבד את אהרן ולמנוע ממנו צער, ולכן הוא לא בישר לו על כך בעצמו, אלא שלח את משה לעשות זאת בעדינות רבה. משה הסביר לאהרן שסיום חייו אינו עונש, אלא פרידה טבעית ומכובדת שבה נשמתו עוברת בשלום אל עולם האמת, שם מחכות לקבל את פניו בשמחה נשמותיהם של כל הצדיקים.