במדבר, פרק כ׳, פסוק י״ג

תארו לעצמכם שאתם צמאים מאוד במדבר החם, ולפתע קורה נס מדהים ויוצאים מים מתוך סלע יבש. בסוף הסיפור הזה, התורה קוראת למים האלו הֵמָּה מי מריבה. המילה הזו באה להדגיש שאלו מים של אירוע מיוחד ושונה מפעמים קודמות. התורה אומרת על המים האלו אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה'. רגע, בני ישראל הרי התלוננו למשה ולאהרן, אז למה כתוב שהם רבו עם ה׳? התשובה היא שכאשר מתלוננים ומתווכחים עם המנהיג הרוחני שה׳ בחר, זה בעצם כאילו מתווכחים עם ה׳ בעצמו. הרי משה התבקש רק לדבר אל הסלע, ואם הוא היה עושה זאת, כולם היו מבינים מיד שמדובר בנס פלאי וברור מה׳. אבל בגלל שמשה הכה בסלע במקום לדבר אליו, הנס לא היה מושלם בעיני העם. אנשים יכלו לטעות ולחשוב שמשה הוא פשוט רועה צאן מומחה שיודע איך למצוא מים שמתחבאים בטבע, ולכן הם המשיכו להתווכח. בסוף הפסוק מופיעות המילים וַיִּקָּדֵשׁ בָּם, שפירושן שהשם של ה׳ הפך לקדוש ומכובד. איך בדיוק? כאשר העם ראה שה׳ שופט בצדק אפילו את האנשים הכי צדיקים וקרובים אליו, כמו משה ואהרן, ואינו מוותר להם על הטעות שלהם, כולם הבינו כמה המשפט של ה׳ הוא אמיתי והוגן. זה גרם לכל העם להרגיש יראה וכבוד עצום כלפי ה׳.