יצא לכם פעם לחשוב איך אפשר לבשר לאדם אהוב בשורה שקצת קשה לשמוע? ה' מבקש ממשה להיפרד מאחיו אהרן, ולהעביר את תפקיד הכהונה הגדולה לאלעזר, בנו של אהרן. ה' אומר למשה קַח את אהרן. למה ה' לא אומר פשוט לעלות אל ההר? הרי אי אפשר לקחת אדם בוגר בכוח. המילה הזו מלמדת אותנו שמשה היה צריך לקחת את הלב של אהרן בעזרת מילים טובות, עדינות ומנחמות. אהרן היה איש של חסד ואהבה, ולכן ה' רצה שמשה יכין אותו בעדינות וברגישות לסוף דרכו בעולם.
משה עשה זאת בחכמה רבה. הוא ניחם את אהרן והזכיר לו איזו זכות עצומה יש לו לראות עוד בחייו את בנו ממשיך את דרכו וזוכה בכתר הכהונה, זכות שמשה עצמו לא יזכה לה. מעניין לדעת שבאותה מילה בדיוק השתמשו כשהכניסו את אהרן לתפקיד הכהן הגדול כשהמשכן הוקם, וכעת משתמשים בה שוב כדי ללוות אותו בכבוד בסיום תפקידו.
לאחר מכן ה' אומר למשה וְהַעַל אותם, כלומר העלה אותם אל ההר. העלייה הזו לא הייתה רק טיפוס רגיל, אלא רגע קדוש של התקרבות לה'. מכיוון שזה היה רגע כל כך מיוחד ואישי, הוא היה צריך לקרות בשקט ובהתבודדות, הרחק מכל העם, כשנוכחים שם רק משה ואלעזר.
בני ישראל, שנשארו למטה, לא הבינו לאן אהרן נעלם והיו כאלה שחשדו שמשה ואלעזר פגעו בו מתוך קנאה. כדי להרגיע את כולם ולהוכיח שאהרן סיים את חייו בדרך קדושה ושמימית, ה' עשה נס פלאי. הוא הראה לעם את ארונו של אהרן מרחף באוויר ומוקף במלאכים, וכך כולם ראו והבינו שאהרן נפרד מהעולם באהבה ובשלום.