תארו לעצמכם שאתם בדרך למקום חשוב, והדרך היחידה עוברת ליד השטח של שכן. אתם מבקשים יפה רשות לעבור, אבל הוא לא רק מסרב, אלא ממש חוסם את הדרך לחלוטין. זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל מול מלך אדום. המלך עונה להם בצורה החלטית: לֹא תַעֲבֹר. הוא לא מוכן שהם יעברו בשום מקום, לא בדרך המרכזית, לא בשבילים צדדיים ואפילו לא מסביב לגבול.
בני ישראל כבר חשבו לעבור בכוח, אבל הם הקשיבו לה' שהזהיר אותם לא לעשות זאת. כדי לוודא שבני ישראל אפילו לא מנסים לעקוף את השטח בלי רשות, וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ והתייצב ממש על הגבול. אדום לא הגיע לבד, אלא בְּעַם כָּבֵד, כלומר עם צבא ענק ועצום. בנוסף, הוא הגיע וּבְיָד חֲזָקָה. המילים האלו מלמדות אותנו על הביטחון העצמי הגדול של אדום. הם בכלל לא פחדו מבני ישראל, והם סמכו על הברכה העתיקה שקיבל סבא שלהם, עשו, שהכוח שלו נמצא בידיים.