במדבר, פרק כ׳, פסוק כ״ו

תארו לעצמכם שאתם מסיימים תפקיד חשוב ומשמעותי, וצריכים להעביר אותו הלאה. איך הייתם מרגישים אם הייתם יכולים לראות במו עיניכם שמי שממשיך את דרככם הוא לא אחר מאשר הבן שלכם? זה בדיוק מה שקרה לאהרן הכהן ברגעים המיוחדים והשלווים שלפני פרידתו מן העולם. ה' אומר למשה וְהַפְשֵׁט אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו. הכוונה כאן אינה לבגדים רגילים שניקנו בחנות, אלא לבגדי הכהונה הגדולה, הבגדים המיוחדים והקדושים שנועדו רק לו. בדרך כלל אסור לצאת עם הבגדים האלו מחוץ למשכן, אך הפעם ה' נתן הוראה מיוחדת ומיועדת לאותו הרגע, לעלות איתם אל ההר. מיד לאחר מכן משה מצטווה וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ. כל זה קורה בעוד אהרן חי, כדי לתת לו נחמה ושמחה גדולה. אהרן זוכה לראות כיצד בנו יורש את התפקיד החשוב שלו וממשיך את דרכו, וכך הוא יכול להיפרד מהעולם מתוך נחת והשלמה. לאחר שמשה הפשיט ממנו את הבגדים המיוחדים, אהרן נשאר לבוש בבגדי לבן פשוטים. התורה אומרת וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף וּמֵת שָׁם. בדרך כלל אומרים קודם שהאדם מת ואז נאסף, אך כאן הסדר הפוך. הסיבה היא שאהרן זכה לפרידה שלווה ורגועה מאוד מן העולם, שבה הנשמה נאספת בשקט וברוגע. משה ליווה את אהרן ברגעיו האחרונים בהמון עדינות וכבוד, והדריך אותו לשכב ולעצום את עיניו בשלווה. הפרידה הזו הייתה כל כך מכובדת ונעימה, עד שמשה רצה שגם יומו האחרון ייראה כך. התורה מספרת לנו על פרידתו של אהרן יחד עם סיפור בגדי הכהונה, כדי ללמד אותנו דבר עמוק: ממש כפי שבגדי הכהן הגדול נועדו לכפר על עם ישראל, כך גם חייהם ופרידתם של אנשים צדיקים מביאים כפרה וטוב לעולם.