במדבר, פרק כ׳, פסוק כ״ט

תארו לעצמכם שאתם עומדים יחד עם המון אנשים ומחכים שמישהו מאוד אהוב וחשוב יחזור, ופתאום אתם מבינים שהוא כבר לא ישוב. בני ישראל חיכו למרגלות ההר שאליו עלו משה, אהרן ואלעזר. פתאום הם הסתכלו למעלה, וַיִּרְאוּ את משה ואלעזר יורדים לבדם, כשאלעזר לבוש בבגדים המיוחדים של אהרן. באותו רגע כולם הבינו והפנימו שאהרן נפטר. התורה בוחרת במילה גָוַע כדי ללמד אותנו שאהרן עזב את העולם בצורה שלווה ועדינה, מתוך רוגע ובלי שום כאב. הפרידה ממנו הייתה קשה מאוד. התורה מדגישה שכֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל בכו והתאבלו עליו במשך שלושים יום, גם האנשים וגם הנשים. למה כולם היו כל כך עצובים? כי אהרן היה אדם מיוחד שכולו חסד ואהבה. הוא הקדיש את החיים שלו כדי לעשות שלום בין אנשים. אם שני חברים רבו או אם היה כעס בתוך המשפחה, אהרן תמיד ידע לגשת, לדבר ברגישות ולהשלים ביניהם. הוא היה כל כך קרוב ונגיש לכל אחד, עד שכל אדם במחנה הרגיש באופן אישי שחסר לו חבר אמיתי.