קרה לכם פעם שהייתם צריכים לעשות משהו שהיה לכם ממש קשה, אבל עשיתם אותו כי ידעתם שזה הדבר הנכון? זה בדיוק מה שקרה למשה. הוא קיבל מה' משימה לא קלה בכלל: לקחת את אהרן אחיו האהוב אל ראש ההר, למסע שממנו אהרן לא יחזור, כי הגיע הזמן שלו להיפרד מהעולם.
התורה מספרת לנו וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה. למה צריך לכתוב את זה, הרי ברור שמשה מקשיב לה'? המילים האלה באות לשבח את משה. למרות שהיה לו עצוב מאוד, הוא לא התעכב. הוא עשה מיד את מה שה' ביקש, ואפילו דיבר עם אהרן בעדינות וניחם אותו. המילה וַיַּעֲלוּ מלמדת אותנו גם על הגדולה של אהרן, שלא כעס ולא התלונן, אלא טיפס אל ההר בהסכמה מלאה עם רצון ה'.
המסע הזה קרה לְעֵינֵי כָּל הָעֵדָה, כלומר מול כל עם ישראל. למה הם לא עלו בשקט בלי שאף אחד יראה? קודם כל, כדי שכולם יראו שאהרן מטפס בכוחות עצמו והוא לא חלש או חולה. חוץ מזה, משה רצה שכולם יראו אותם עולים יחד עם אלעזר, הבן של אהרן. כך, כשרק משה ואלעזר ירדו מההר, העם יבין שאהרן נפרד מהם בשלום, ויקבלו את אלעזר באהבה ובכבוד בתור הכוהן הגדול החדש.