משלי, פרק כ״ו, פסוק ב׳

יצא לכם פעם לחשוב מה קורה למילים אחרי שאנחנו מוציאים אותן מהפה? הן לא פשוט נעלמות באוויר, במיוחד כשמדובר על קִלְלַת חִנָּם, שהיא אמירת מילים רעות על מישהו אחר בלי שום סיבה מוצדקת. המילים האלה לא פוגעות באדם חף מפשע שלא עשה שום דבר רע, אלא הן מתנהגות ממש כמו עופות. הפירוש משווה אותן לציפור רגילה, כַּצִּפּוֹר, ולעוף חופשי שנקרא דרור, כַּדְּרוֹר. ציפורים אמנם יוצאות מהקן ועפות באוויר, אבל בסופו של דבר הן תמיד חוזרות אל הקן שממנו הן יצאו. כך בדיוק קורה למילים הרעות, הן לא פוגעות בחבר אלא שבות בחזרה אל מי שהוציא אותן מהפה. יש אפילו הבדל מעניין בין סוגי המעוף: ציפור שיוצאת לָנוּד חוזרת מהר מאוד לקן, ואילו הדרור שיוצא לָעוּף משוטט באוויר זמן רב יותר לפני שהוא שב הביתה. כך גם המילים, לפעמים הן חוזרות אל מי שאמר אותן מיד ולפעמים לוקח להן קצת זמן. מכאן אנחנו לומדים שיש למילים שלנו כוח עצום, ותמיד כדאי לשמור על הפה ולא להגיד דברים רעים על אחרים, כדי שהדברים האלו לא יחזרו אלינו.