שמתם לב פעם מה קורה לצללים בחוץ ממש לפני שהשמש שוקעת? לקראת הערב, הצל נהיה ארוך יותר ויותר, עד שהוא נעלם לגמרי אל תוך החושך. כשאדם נמצא בתקופה קשה ומרגיש עצבות, הוא מתאר את התחושה שלו במילים יָמַי כְּצֵל נָטוּי. הוא מרגיש שהימים הטובים והכוחות שלו חולפים ונעלמים מהר, בדיוק כמו אותו צל שזז ונעלם כשמגיע הלילה.
כדי להסביר עד כמה הוא חלש, הוא מוסיף ואומר וַאֲנִי כָּעֵשֶׂב אִיבָשׁ. תדמיינו צמח קטן או דשא שלא קיבלו מים הרבה זמן. הם מאבדים את הרעננות שלהם ומתייבשים. כך בדיוק מרגיש האדם שמתפלל אל ה', שכוחותיו הולכים ונגמרים והוא עייף וחלש, כמו עשב יבש שצמא למים ולכוח חדש.