תארו לעצמכם שאתם נמצאים רחוק מאוד מהבית שלכם, ומתגעגעים אליו בכל הלב. כך בדיוק הרגישו בני ישראל כשהיו בגלות, רחוקים מירושלים. הם ידעו שהחיים של בני האדם קצרים, ולכן הם פנו אל ה' שחי וקיים לעולם, וביקשו ממנו ממעמקי הלב שיציל אותם ויחזיר אותם הביתה.
הם מתפללים ומבקשים מה': אַתָּה תָקוּם. הרי ה' לא באמת יושב על כיסא רגיל, אלא זו דרך לבקש מה' "לקום", לצאת לפעולה ממשית ולהושיע את עם ישראל מאויביו. מיד אחר כך הם מוסיפים ומבקשים: תְּרַחֵם צִיּוֹן. ציון היא ירושלים, והבקשה היא שה' יסתכל על העיר השוממה, ירחם עליה ויבנה אותה מחדש.
למה הם מרגישים שזה צריך לקרות דווקא עכשיו? המתפלל מסביר שהגיעה עֵת לְחֶנְנָהּ וגם כִּי בָא מוֹעֵד. כלומר, אחרי כל כך הרבה זמן של קושי וגעגועים בגלות, הגיע סוף סוף הזמן המדויק שה' יראה אהבה וחסד לירושלים, יסלח לעם ויגאל אותם, בדיוק כפי שהבטיחו הנביאים.