ה' מתבקש לצאת לפעולה אקטיבית נגד אויבי ישראל, כאשר אַתָּה תָקוּם מכיסאך בשמיים כדי להקים מחדש את העיר החרבה ותְּרַחֵם צִיּוֹן על שפלותה. תחינה זו נובעת מתוך נקודת השפל, חוסר האונים והייסורים של העם בגלות הארוכה, המעוררים את הרחמים. הגאולה עתידה להגיע באחת משתי דרכים: כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ, זמן של חסד ספונטני שבו ה' מחליט לחונן את עמו, או כִּי בָא מוֹעֵד, כאשר מגיע זמן הקץ הקצוב שהובטח מראש על ידי הנביאים. עת זו מבטאת גם את חיבתם העזה של הגולים, אשר מתוך אהבתם לירושלים מתאווים לנשק את אבניה ולבנותה מחדש.
תהלים, פרק ק״ב, פסוק י״ד
אַתָּ֣ה תָ֭קוּם תְּרַחֵ֣ם צִיּ֑וֹן כִּי־עֵ֥ת לְ֝חֶֽנְנָ֗הּ כִּי־בָ֥א מוֹעֵֽד׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.