יצא לכם פעם לחשוב על הזמן? אנחנו חיים בעולם הזה הרבה שנים, אבל בהשוואה לנצח, החיים שלנו די קצרים. כשאדם מבין את זה, הוא לפעמים נושא תפילה ממעמקי הלב. הוא זועק לה' ואומר אֹמַר, כלומר אני מתפלל וצועק אליך, אֵלִי, אתה האל שלי.
הוא מבקש מה' בקשה מאוד חשובה: אַל תַּעֲלֵנִי. המילה הזו מתארת בעדינות את הרגע שבו הנשמה מסיימת את תפקידה בגוף שעשוי מעפר, ועולה בחזרה למעלה אל השמיים. המתפלל מבקש שהעלייה הזו לא תקרה בַּחֲצִי יָמָי, כלומר לפני הזמן ובאמצע החיים. הוא מתחנן לחיות חיים שלמים וארוכים. כדי לבקש רחמים, הוא אומר לה': בְּדוֹר דּוֹרִים שְׁנוֹתֶיךָ. בניגוד לבני האדם, השנים של ה' הן נצחיות ואין להן סוף. המתפלל בעצם מסביר: מכיוון שאתה חי לנצח, החיים שלנו נראים בהשוואה אליך קצרים מאוד. לכן, אנא רחם עלינו, אל תקצר את הימים המעטים שיש לנו, ותן לנו להמשיך לחיות בטוב.