תארו לעצמכם שאתם יושבים מול מדורה ומתבוננים באש. שמתם לב איך העצים נשרפים, העשן עולה למעלה ומתפזר באוויר, ומה שנשאר למטה אלו רק חתיכות עץ יבשות וחרוכות? האדם שמתפלל כאן אל ה' מרגיש חלש ועייף מאוד בגלל הצרות שלו, ומבקש שה' יעזור לו מהר לפני שייגמר לו כל הכוח.
כדי להסביר את ההרגשה שלו, הוא מדמה את עצמו לאותה מדורה. הוא אומר כִּי כָלוּ בְעָשָׁן יָמַי, כלומר, הימים שלו עוברים ונעלמים במהירות, ממש כמו עשן שמתנדף ולא נשאר ממנו זכר.
לאחר מכן הוא מוסיף וְעַצְמוֹתַי כְּמוֹקֵד נִחָרוּ. המילה כְּמוֹקֵד מתארת את המקום שבו האש בוערת, כמו תנור או כבשן. המילה נִחָרוּ פירושה התייבשו מאוד. במקום שהעצמות שלו יהיו חזקות ובריאות, הוא מרגיש שהן התייבשו לגמרי מרוב צער, ממש כמו אותם עצים שנשארו חמים ושרופים בתוך האש.