ייסוריו וצרותיו של המשורר מכים בו בעוצמה, בדומה לשמש קופחת או לרגליים רומסות הפוגעות בצמח רענן עד שהוּכָּה כָעֵשֶׂב ונשבר. כתוצאה מכך וַיִּבַשׁ לִבִּי, שכן יגונו העמוק ייבש את הלחלוחית הטבעית של הלב המחברת בין הגוף לנפש, והותיר אותו שבור ונטול חיות. סכנת התייבשות זו נובעת מהעובדה שכִּי שָׁכַחְתִּי מֵאֲכֹל לַחְמִי, לאחר שמרוב צער פסק מנגנון הרעב הטבעי לחלוטין. ללא אכילה שתשיב לגוף את לחותו אובדת חיותו של האדם, מצב המבטא גם את חוסר היכולת לאכול מהיבול העצמי בגלות או את שכחת לימוד התורה מרוב תוגה.
תהלים, פרק ק״ב, פסוק ה׳
הוּכָּה־כָעֵ֣שֶׂב וַיִּבַ֣שׁ לִבִּ֑י כִּֽי־שָׁ֝כַ֗חְתִּי מֵאֲכֹ֥ל לַחְמִֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.