יצא לכם פעם להרגיש חלשים או אפילו לקבל מכה כואבת, ובמקום שיעזרו לכם, אנשים אחרים דווקא צחקו? זה בדיוק מה שקרה לדוד. הוא מספר שוּבְצַלְעִי, כלומר כשהוא נפל, היה חלש או צלע מכאבים, האויבים שלו שָׂמְחוּ וְנֶאֱסָפוּ יחד כדי להציק לו ולרכל עליו. אל החבורה הזאת הצטרפו גם נֵכִים, שהם אנשים פשוטים, שפלים ומסכנים, שבאו מכל עבר רק כדי לשמוח בצרתו של דוד. מול כל ההצקות האלה, דוד הרגיש חסר אונים ואמר וְלֹא יָדַעְתִּי. הוא פשוט לא הבין למה הם מתנהגים אליו ככה, הרי הוא מעולם לא עשה להם שום דבר רע. המילים הפוגעות שלהם היו כל כך קשות, עד שהוא הרגיש שהם קָרְעוּ אותו, כאילו הם פתחו את הפה לרווחה כדי ללעוג ופגעו בו כל כך חזק עד שזה הרגיש כמו קרע בלב. והדבר הכי קשה היה שוְלֹא דָמּוּ, מלשון דממה, הם פשוט לא שתקו ולא נחו לרגע מהלעג הבלתי פוסק שלהם.
תהלים, פרק ל״ה, פסוק ט״ו
וּבְצַלְעִי֮ שָׂמְח֢וּ וְֽנֶ֫אֱסָ֥פוּ נֶאֶסְפ֬וּ עָלַ֣י נֵ֭כִים וְלֹ֣א יָדַ֑עְתִּי קָרְע֥וּ וְלֹא־דָֽמּוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.