קרה לכם פעם שמישהו ניסה לעשות לכם תרגיל או להכשיל אתכם, למרות שמעולם לא פגעתם בו? זה בדיוק מה שמרגיש משורר התהלים. הוא זועק בכאב ומספר שהאויבים שלו רודפים אחריו ומתנהגים ממש כמו ציידים. הוא מסביר שהם עושים את זה חִנָּם, כלומר לגמרי בלי סיבה, כי הוא לא עשה להם שום רעה ובכל זאת הם מחפשים לפגוע בו.
כדי לתאר את הסכנה, הוא משתמש בביטוי שַׁחַת רִשְׁתָּם. המילה שַׁחַת מתארת בור עמוק. האויבים שלו הכינו לו מלכודת מתוחכמת: הם חפרו בור והסתירו את הפתח שלו בעזרת רשת ועפר, כדי שכאשר הוא יעבור שם הוא לא יבחין בסכנה וייפול פנימה. הוא מוסיף שהם חָפְרוּ לְנַפְשִׁי, והכוונה היא לגוף שלו, כלומר החפירה והמלכודות נועדו לפגוע בו פיזית. המשורר מתאר את עצמו כאדם חף מפשע, שרק מבקש להינצל מאלה שמנסים להפיל אותו בכל תחבולה אפשרית.