תהלים, פרק ס״ח, פסוק ל״א

קריאה לה' להשחית, לנזוף ולהזהיר את כוחות האויב, ולכן נאמר גְּעַר חַיַּת קָנֶה, כינוי לאומות כדוגמת עמלק וישמעאל המדומות לחיות רעות המסתתרות בסבך, או לעדת לוחמים נושאי רמחים שעל חולשת נשקם הפסוק מלעיג. אויבים אלו נדמים אל עֲדַת אַבִּירִים, שרים חזקים או סוסי פרשים, הרומסים אומות חלשות הנראות מולם כעגלים קטנים הבורחים מפני פרים עוצמתיים, ולכן מכונות בְּעֶגְלֵי עַמִּים. תוצאת הגערה האלוהית היא שכל אויב מִתְרַפֵּס, משתטח על הקרקע ונכנע, ומביא בְּרַצֵּי־כָסֶף, חתיכות כסף כמנחת פיוס לה', בניגוד לאופיו המקורי המתרצה אך ורק באמצעות שוחד. לבסוף מבוקש כי ה' בִּזַּר, כלומר יפזר, את אותם עַמִּים אשר קְרָבוֹת יֶחְפָּצוּ וכל רצונם לעורר מלחמות ולפזר אומות אחרות, כך ששפע שללם ייאסף ויובא כעת כמנחה.