דניאל, פרק י״א, פסוק ל״ח

המלך רותם את הדת לצרכיו הפוליטיים ופונה וְלֶאֱלֹהַּ מָעֻזִּים, אליל המוצב במבצרים, אל של אומות ברית, או כוח עליון שהמלך טוען כי ממנו הוא שואב את עוזו. את אותו אליל הוא עַל כַּנּוֹ יְכַבֵּד, כלומר מפאר את בסיסו ומקום מושבו מתוך חנופה שמטרתה לרמות ולכבוש עמים אחרים, או לחלופין מציג את עצמו כמי שעומד במקומו של האל כשליחו הבלעדי עלי אדמות. בנוסף, המלך מאמץ פולחן זר וְלֶאֱלוֹהַּ אֲשֶׁר לֹא יְדָעֻהוּ אֲבֹתָיו, אל חדש שאינו מוכר לעמו, שיש המזהים אותו עם ישו. את בתי התפילה של אותה דת הוא יְכַבֵּד בְּזָהָב וּבְכֶסֶף וּבְאֶבֶן יְקָרָה וּבַחֲמֻדוֹת, ויפאר אותם בעושר רב ובחפצי חן מושכים.