דניאל, פרק י״א, פסוק ל״ז

המנהיג מתנתק במכוון מכל מסורת, ועל כן וְעַל אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו לֹא יָבִין, כלומר הוא לא יתייחס ולא ייתן את לבו לאמונת העבר, בין אם מדובר בעבודת ה' ובין אם באלילים. ניתוק זה ניכר גם ביחסו וְעַל חֶמְדַּת נָשִׁים, בין אם הכוונה היא לזלזול בכנסת ישראל, למעבר לדת אחרת, או לפרישה מוחלטת מנשים ומקשרים אנושיים. זלזולו מקיף את כלל האמונות, שכן וְעַל כׇּל אֱלוֹהַּ לֹא יָבִין, והוא אינו מכבד שום אל של שום אומה, או שהוא שולל אותם משום שהוא מכיר רק בסיבה הראשונה. המניע לכל אלה הוא גאווה קיצונית, כִּי עַל כֹּל יִתְגַּדָּל, מתוך שאיפת התנשאות המובילה אותו לרומם את עצמו מעל כולם ואף להכריז על עצמו כנביא השואב את כוחו ישירות מן האל.