לאחר החוויה הנבואית המטלטלת, מתעורר בדניאל צורך עז לפענח את פשר המראות שנגלו אליו. כאשר הוא מציין וָאֲבַקְשָׁה בִינָה, כוונתו היא שניסה להבין את משמעות החזון והתאווה לכך שיעניקו לו הסבר מן השמים [רש"י, מצודת דוד וביאור שטיינזלץ]. המלבי"ם מדייק כי דניאל לא ביקש להבין את הדברים ששמע בחזון, שכן אותם כבר הבין בשכלו. הוא כבר ידע ששר הצבא, הלוא הוא הכוהן הגדול, יגדל ויסלק את קורבן התמיד, שלאחר מכן יוחרב המקדש, ושהזמן המפורש יארך. בקשתו להבנה התמקדה אך ורק בחלק החזותי של הנבואה, אֶת־הֶחָזוֹן, כלומר בזהותם של האיל והצפיר וביתר המראות שראה.
בעקבות בקשתו, מופיעה מולו דמות אנושית במראהּ, המתוארת במילים כְּמַרְאֵה־גָבֶר. רוב הפרשנים מסכימים כי מדובר במלאך [ביאור שטיינזלץ], ולפי ההקשר בפסוק הבא, זהו המלאך גבריאל [מצודת דוד והמלבי"ם]. לעומת גישה זו, יוסף אבן יחיא מציע פרשנות שונה, ולפיה הדמות שהשגיחה על דניאל ונראתה לו כגבר היא למעשה ה׳ בכבודו ובעצמו.