חזון נבואי זה מציג כוח אדיר ובלתי ניתן לעצירה המרחיב את שלטונו ברחבי העולם, כסמל לעלייתה של אימפריה עצומה. האיל המתואר מסמל את מלכות פרס ומדי [יוסף אבן יחיא], ובפרט את המלכים דריווש, כורש והמלכים שקמו אחריהם [מלבי"ם].
האיל נראה מְנַגֵּחַ, כלומר מכה ודוחף בקרניו הגדולות [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], אל עבר שלוש פאות: יָמָּה וְצָפוֹנָה וָנֶגְבָּה - מערב, צפון ודרום. המילה יָמָּה מכוונת למערב, על שם הים הגדול הנמצא ממערב לארץ ישראל, שכן הנבואה מנוסחת ביחס למיקומה של הארץ [אבן עזרא]. הפרשנים מסבירים כי האיל אינו מנגח לאחוריו, אל עבר המזרח, משום שאימפריית פרס עצמה ממוקמת במזרח. משם היא יצאה למסעות הכיבוש שלה, והתרחבה רק לפניה, לימינה ולשמאלה [אבן עזרא, מלבי"ם].
בהמשך מסעו של האיל נאמר כי וְכָל חַיּוֹת לֹא־יַעַמְדוּ לְפָנָיו. החיות אינן חיות ממש או אלו שהוזכרו במראות קודמים, אלא משל לשאר המלכויות והמלכים שפגשה האימפריה בדרכה [אבן עזרא, יוסף אבן יחיא]. כל אלו נכנעו תחתיה, עד כדי כך שאפילו פיליפוס, אביו של אלכסנדר מוקדון, העלה מס לדריווש [מלבי"ם].
שליטתו של האיל הייתה מוחלטת: וְאֵין מַצִּיל מִיָּדוֹ, שכן לא היה כוח ביד איש להינצל מאחיזתו [מצודת דוד] והוא הפיל את כל אויביו [ביאור שטיינזלץ]. מתוך עמדת כוח זו, האיל וְעָשָׂה כִרְצֹנוֹ בכל העולם [יוסף אבן יחיא], וְהִגְדִּיל - כלומר הלך ונעשה גדול וחזק יותר ויותר [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].