המערכה המכרעת בין האימפריות מתפתחת משלב של תצפית והמתנה להתנגשות חזיתית ועוצמתית. כאשר מתואר כי הצפיר וַיָּבֹא עַד הָאַיִל בַּעַל הַקְּרָנַיִם אֲשֶׁר רָאִיתִי עֹמֵד לִפְנֵי הָאֻבָל, הדבר משקף את תחילת העימות מול דריוש מלך פרס. עמידתו של האיל במקומו מסמלת את שאננותו של דריוש, אשר נשאר בבירת מלכותו ולא יצא לקראת אלכסנדר מוקדון משום שזלזל בו, והסתפק בשליחת שר צבאו כדי להביאו אליו כשהוא כבול [מלבי"ם]. גישה שונה מציעה כי ההתקרבות הראשונית של אלכסנדר אל האיל רומזת להגעתו בחשאי ובזהות בדויה אל מחנה דריוש, במטרה לרגל וללמוד על כוחותיו ומהלכיו [יוסף אבן יחיא].
השלב השני של העימות מתפרץ כאשר הצפיר וַיָּרָץ אֵלָיו בַּחֲמַת כֹּחוֹ, כלומר מסתער עליו בחמה גדולה, בחוזק כעסו ובמלוא עוצמתו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הסתערות זו מייצגת את המעבר למלחמה הגלויה: לאחר שאלכסנדר הביס את שר הצבא הפרסי, הוא שעט בעצמו ישירות אל עבר המלך [מלבי"ם], ושב אל המערכה כשהוא מלווה בצבא כבד ועצום כדי להכריע את הקרב [יוסף אבן יחיא].