בשלביה המאוחרים של ההיסטוריה, כאשר ההידרדרות המוסרית הפנימית מגיעה לשיאה, עולה על במת ההיסטוריה כוח שלטוני חדש, אכזר ומתוחכם. עליית מנהיג זה אינה מקרית, אלא משמשת ככלי לענישה היסטורית על חטאיו של עם ישראל.
המילים וּבְאַחֲרִית מַלְכוּתָם כְּהָתֵם הַפֹּשְׁעִים מתארות את התקופה שבה תתמלא סאת החטאים של פושעי ישראל, וה' יבקש להענישם ולכלותם [מצודת דוד, אבן עזרא, יוסף אבן יחיא]. המילה כְּהָתֵם נגזרת מלשון תום, סיום והשלמה [מצודת ציון, שטיינזלץ]. קיימת מחלוקת לגבי תזמון תקופה זו: יש הסבורים כי מדובר בזמן שבו יתמו רשעי ישראל של תקופת בית שני [רש"י], בעוד אחרים מפרשים כי תהליך זה של כליון הפושעים התרחש רק לאחר החורבן [מלבי"ם].
כתוצאה מריבוי הפושעים, יַעֲמֹד מֶלֶךְ עַז־פָּנִים, כלומר שליט חצוף ויהיר [מצודת ציון], שעיקר כוחו אינו נובע מגבורה צבאית או משימוש בחרב, אלא מעזות פניו [מלבי"ם]. זהותו של אותו מלך שנויה במחלוקת בין הפרשנים. גישה אחת מזהה אותו עם טיטוס המגיע מרומי, המיוצג בחזון דניאל כקרן זעירה שצמחה והתחזקה [רש"י, מצודת דוד]. לעומת זאת, גישה אחרת רואה בו את אנטיוכוס מלך יוון או את שרו גלינוס, שכן הנבואה עוסקת באחד המלכים שירשו את אלכסנדר מוקדון [אבן עזרא, יוסף אבן יחיא]. אבן עזרא אף דוחה במפורש דעה של חלק מהגאונים שזיהו מלך זה עם שליט ערבי מתקופה מאוחרת יותר, משום שאינו תואם את הרצף ההיסטורי של נבואת המלכויות.
אותו מלך יתאפיין לא רק בחוצפה אלא גם בתכונת וּמֵבִין חִידוֹת. צירוף זה מצביע על כך שתהיה בו חכמה רבה ויוצאת דופן, המרומזת בחזון הקודם באמצעות העיניים שהיו לאותה קרן [מצודת דוד, שטיינזלץ, מלבי"ם]. הפרשנים חלוקים באשר לטיבה של חכמה זו. יש המפרשים כי מדובר בהבנה עמוקה של חידות וסודות מתוך כתבי הקודש [מלבי"ם]. מנגד, יש המסבירים כי מדובר בבקיאות עצומה בחכמות חיצוניות כגון כישוף ואצטגנינות. חכמה אפלה זו היא שעמדה לו כדי לשלוט על שאר האומות, ולולא רחמי ה' שהשפילו אותו, שום אומה או לשון לא היו יכולים לעמוד בפניו [יוסף אבן יחיא].