דניאל, פרק ח׳, פסוק כ״ג

יצא לכם פעם לחשוב איך קורה שלפעמים מנהיגים שמתנהגים בחוצפה גדולה מצליחים לקבל המון כוח? הנביא מספר לנו על תקופה כזו בהיסטוריה, שבה עם ישראל התרחק מאוד מהדרך הנכונה. כשהמעשים הלא טובים הגיעו לשיא, תקופה שמתוארת במילים וּבְאַחֲרִית מַלְכוּתָם כְּהָתֵם הַפֹּשְׁעִים, כלומר הזמן שבו החטאים הושלמו והתמלאו (המילה כְּהָתֵם מגיעה מהמילה תום, שמשמעותה סיום או השלמה), ה׳ החליט שהגיע הזמן ללמד את העם לקח והביא עליהם שליט חדש וקשה. על השליט הזה נאמר יַעֲמֹד מֶלֶךְ עַז־פָּנִים. הכוונה היא שעלה מלך חצוף ויהיר מאוד. הכוח האמיתי שלו לא הגיע רק מגבורה של צבא או משימוש בנשק, אלא פשוט מהחוצפה העצומה שלו. בנוסף לזה, המלך היה גם וּמֵבִין חִידוֹת. זה אומר שהוא היה בעל חכמה עמוקה ויוצאת דופן. הוא ידע לפענח סודות ודברים נסתרים, והשתמש בחכמה המיוחדת הזו כדי להצליח לשלוט על עמים אחרים ולהפוך לחזק כל כך, עד שאף עם לא יכול היה לעמוד מולו.