התגלות מלאכית נושאת בחובה עוצמה שקשה לנפש האנושית להכיל, במיוחד כאשר היא צופנת סודות על העתיד הרחוק. המלאך גבריאל מתקרב אל דניאל, וַיָּבֹא אֵצֶל עָמְדִי, ממש אל המקום שבו עמד. קרבה זו נועדה כדי להתחיל ולהשפיע עליו בינה והבנה נבואית [יוסף אבן יחיא].
אולם, תגובתו של דניאל להתקרבות זו היא קשה, וּבְבֹאוֹ נִבְעַתִּי וָאֶפְּלָה עַל־פָּנָי. המילה נִבְעַתִּי מבטאת חרדה עמוקה ופחד [מצודת ציון]. עצמת ההתגלות של המלאך מעוררת בו אימה גדולה המפילה אותו ארצה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. תגובה זו נובעת מחולשתו הטבעית של השכל האנושי אל מול המראה השמימי, תופעה המוכרת אצל נביאים נוספים [יוסף אבן יחיא].
המלאך פונה אל דניאל בקריאה הָבֵן בֶּן־אָדָם. השימוש בתואר בֶּן־אָדָם נועד להדגיש את אנושיותו של הנביא העומד בתוך מראה נבואי בין מלאכים קדושים, בדומה לפנייה אל הנביא יחזקאל [אבן עזרא]. המלאך דורש ממנו למקד את לבו ונפשו כדי להבין את מראות החזון [אבן עזרא, מצודת דוד].
הסיבה לדרישת ההבנה המעמיקה טמונה במועד התגשמות הנבואה, כִּי לְעֶת־קֵץ הֶחָזֽוֹן. הפרשנים מסכימים כי משמעות הביטוי היא שהחזון מתייחס לתקופה מאוחרת מאוד, לעתיד רחוק הכולל את סוף ימי הגלות ואת קץ ההיסטוריה. מכיוון שהדבר עתיד להתרחש בעוד ימים רבים כל כך, משמעות החזון נעלמת ונסתרת מעיני הנביא, ולכן נדרשת ממנו התבוננות ובינה יתרה [מלבי"ם]. ידיעת עת הקץ הופכת את החזון הזה ליקר ערך וחשוב במיוחד [יוסף אבן יחיא].