המלאך חושף בפני דניאל את גבולות הכעס האלוהי, ומבטיח כי לסבל ולפורענות יש נקודת סיום מוגדרת. כאשר המלאך מצהיר כי יודיע לדניאל את אשר יקרה בְּאַחֲרִית הַזַּעַם, הוא מתכוון לסוף ימי הכעס. באשר למהותו של זעם זה, קיימות שתי גישות בקרב המפרשים. מחד, יש המפרשים כי מדובר בכעס של ה' על ישראל בתקופת שלטון יוון ואנטיוכוס, זעם שיגיע לסיומו כאשר החשמונאים יטהרו את בית המקדש [אבן עזרא]. מאידך, פרשנים אחרים רואים בכך התייחסות רחבה יותר לימי הגלות, ובפרט לגלות האחרונה שנגזרה על עם ישראל בעקבות חטאיו [מצודת דוד, יוסף אבן יחיא].
ההבטחה כִּי לְמוֹעֵד קֵץ נועדה להבהיר כי הזעם והרעה לא יימשכו לנצח. אף על פי שמדובר בתקופה של ימים רבים [רש"י], לזמן הגלות יש קץ מיועד שיתגלה לבסוף לעיני כול [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. בחירת המילה "מועד" אינה מקרית, ויש להבחין בינה לבין המילה "עת". בעוד ש"עת" מציינת מהלך זמן טבעי שעלול להשתנות בהתאם למעשי העם, "מועד" הוא זמן שנקבע והובטח על ידי ה' בנבואה. מכיוון שמדובר בהבטחה נבואית, זהו זמן מוחלט וקבוע מראש שלא ניתן לשנותו, והקץ הטוב יגיע בו בהכרח [מלבי"ם].