דמותו של מלך רשע ועריץ מצטיירת מבעד למילים, מנהיג שאינו מבסס את שלטונו על כוח צבאי או גבורה, אלא על עורמה, בוגדנות וגאווה חסרת גבולות. שלטונו מתאפיין בפגיעה בחפים מפשע ובמרידה בבורא, אך סופו להתרסק בפתאומיות וללא התערבות אנושית.
הפרשנים מסכימים כי וְעַל שִׂכְלוֹ וְהִצְלִיחַ מִרְמָה בְּיָדוֹ מצביע על כך שהמלך נשען על תחבולות ושכל חריף, ולא על גבורה מיוחדת או רוח הקודש [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. בזכות חוכמתו הרבה, מעשי המרמה שלו נוחלים הצלחה [רש"י, מצודת דוד, יוסף אבן יחיא], והוא מצליח להערים על מי שאינו יכול לנצח בכוח הזרוע [ביאור שטיינזלץ]. הצלחה זו גורמת לכך שוּבִלְבָבוֹ יַגְדִּיל, כלומר הוא יתגאה מאוד ויתמלא בתחושת אדנות מוחלטת [מלבי"ם, יוסף אבן יחיא].
שיטות הפעולה שלו אכזריות ובוגדניות, שכן וּבְשַׁלְוָה יַשְׁחִית רַבִּים. הוא מנצל מצבים של רגיעה כדי לפגוע באחרים. הגישה המרכזית היא שהוא משתמש בחלקלקות לשון כדי להשמיד אנשים תמימים שכרתו עמו ברית ויושבים עמו בשלום ובשאננות [רש"י, מצודת דוד, יוסף אבן יחיא, ביאור שטיינזלץ]. המלבי"ם מוסיף כי ההשחתה נעשית ללא מלחמה של ממש, אלא רק בכוח דיבורו כנגד מתנגדיו.
שיא גאוותו בא לידי ביטוי בכך שוְעַל שַׂר שָׂרִים יַעֲמֹד. רוב הפרשנים מזהים את "שר השרים" כה' מלך המלכים. המלך הרשע יטיח דברים כלפי מעלה, יחרוף את מערכות ישראל, ויבטל מצוות יסודיות כמו קורבן התמיד, ברית מילה ושבת [רש"י, מצודת דוד, יוסף אבן יחיא, ביאור שטיינזלץ]. לעומתם, המלבי"ם מפרש זאת במישור הארצי, ולפיו המלך פשוט יצליח להתנשא ולעמוד מעל כל שאר השרים האנושיים לאורך ימים רבים.
לבסוף, מפלתו תהיה מוחלטת: וּבְאֶפֶס יָד יִשָּׁבֵר. כלומר, הוא ימות ויישבר מבלי שיד אדם תכה בו [מצודת דוד, יוסף אבן יחיא, ביאור שטיינזלץ]. באשר לאופן שבו יתרחש הדבר, קיימות מספר גישות. יש המסתמכים על מסורת חז"ל ולפיה מיתתו המשפילה נגרמה על ידי יתוש קטן וחלוש שנכנס לחוטמו [רש"י, מצודת דוד]. פרשנים אחרים קושרים זאת למאורעות היסטוריים סביב דמותו של אנטיוכוס, ומציינים כי הוא מת כתוצאה מנפילה מגג [אבן עזרא], או שנחלה וכתוצאה מצעקת פיל נהפך רכבו, הוא נפל ועצמותיו נשברו [יוסף אבן יחיא]. מנגד, יש המפרשים בפשטות שכאשר יגיע זמנו, כוחו יכלה והוא ייפול מעצמו באופן טבעי [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].