מתוך ערפל החזון המסתורי, נשמעת פקודה עליונה המבקשת לפזר את חוסר ההבנה ולבאר את המראות הסתומים. קול פלאי בוקע ממקור נעלם ומצווה על מלאך לגלות את פשר הסודות.
זהותו של בעל הקוֹל אָדָם נידונה בהרחבה, והפרשנים חלוקים לגביה [מלבי"ם]. גישה אחת מזהה בכך את קולו של ה' בעצמו, תוך שימוש בביטוי של "אדם" מתוך נטייתם של הנביאים לדמות את הצורה ליוצרה. גישה אחרת מזהה את הדובר כמלאך מיכאל, אשר נמצא בדרגה רוחנית גבוהה מזו של גבריאל, ולכן בסמכותו לצוות עליו. הדובר עצמו נסתר מן העין, ודניאל שומע רק את קולו המהדהד מרחוק.
הקול בוקע בֵּין אוּלָי. רוב הפרשנים מבינים זאת כתיאור פיזי, ומסבירים שהקול יצא מתוך מימי נהר אולי [רש"י, מצודת דוד] או מסבך הצמחייה שעל גדותיו [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המעניקים למילה משמעות פסיכולוגית ורעיונית, ומפרשים כי דניאל היה שרוי במצב של "אולי", כלומר בתוך ספקות וחוסר ודאות לגבי פשר החזון שראה, ולכן נזקק בדחיפות להסבר [יוסף אבן יחיא].
אותו קול נסתר פונה אל המלאך שנראה במראה של גבר, וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר גַּבְרִיאֵל, ומטיל עליו את המשימה: הָבֵן לְהַלָּז אֶת הַמַּרְאֶה, כלומר, הסבר ופרש לדניאל את החזון [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. השימוש במילה לְהַלָּז (לאיש הזה) אינו מקרי; מילה זו מבטאת חשיבות וגדולה, ומעידה על כך שדניאל הוא אדם בעל צורה, הדר ומעלה רוחנית גבוהה [רש"י].