מתוך זעזועי הממלכות הגדולות עולה לפתע כוח חדש ושולי לכאורה, אשר צומח לממדי ענק, שולח את זרועות הכיבוש שלו לכל עבר, ומכוון את עוצמתו במיוחד אל עבר ארץ ישראל.
תחילת עלייתו של כוח זה מתוארת במילים וּמִן־הָאַחַת מֵהֶם יָצָא קֶרֶן־אַחַת. מתוך אחת הממלכות הקודמות, בוקעת קרן חדשה המוגדרת מִצְּעִירָה. הפרשנים מסבירים כי מילה זו מצביעה על התחלה ממשהו קטן, פחות ואף נבזה (רש"י, מצודת ציון וביאור שטיינזלץ). מבחינה לשונית, השורש של המילה הוא צ.ע.ר, המעיד על קטנות, והדגש באות צד"י נועד לתפארת הקריאה והלשון (מנחת שי).
באשר לזהותו ההיסטורית של אותו כוח עולה, קיימת מחלוקת בין המפרשים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים (אבן עזרא, יוסף אבן יחיא והמלבי"ם) מזהה קרן זו עם מלכותו של אנטיוכוס. המלבי"ם מוסיף רקע היסטורי ומסביר כי אנטיוכוס מכונה "צעיר" משום שלא היה הראוי החוקי לרשת את המלוכה. הוא גזל את השלטון מידי בן אחיו הבכור, והחל את דרכו עם צבא קטן ומעמד נחות, כמלך שלא הסתפק בחלקו המקורי. לעומת גישה זו, רש"י מזהה את הקרן עם מלכות רומי, ובפרט עם שלטונו של טיטוס, שגם הוא החל את דרכו כאומה קטנה ובזויה.
למרות נקודת הפתיחה החלשה, הממלכה מתעצמת במהירות: וַתִּגְדַּל־יֶתֶר. היא גדלה, מתעצמת ומנצחת הרבה יותר משאר הממלכות (מצודת דוד וביאור שטיינזלץ). מסע הכיבושים שלה מתפשט לשלושה כיוונים מרכזיים: אֶל־הַנֶּגֶב, כלומר דרומה אל עבר ארץ מצרים, וְאֶל־הַמִּזְרָח, לעבר ארץ פרס.
היעד השלישי והמשמעותי ביותר הוא וְאֶל־הַצֶּבִי. כל הפרשנים מסכימים כי מדובר בארץ ישראל. השימוש במילה מתאר חמדה, יופי והדר, שכן ארץ ישראל נחשבת לארץ המפוארת, היפה והנחשקת ביותר מכל הארצות (מצודת דוד, אבן עזרא וביאור שטיינזלץ).