דניאל, פרק ח׳, פסוק י״א

חזון זה מתאר שלב של התעצמות שבו הגאווה וההרס מגיעים עד לפסגת הקודש, ופוגעים בלב העבודה הרוחנית של עם ישראל.

הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילים וְעַד שַׂר הַצָּבָא הִגְדִּיל מתארות את חוצפתו וגאוותו של האויב, אשר העז לחרף כלפי מעלה ולפגוע בה' עצמו, שהוא שר הצבא של ישראל, או בבית המקדש שהוא ביתו [רש"י, מצודת דוד, יוסף אבן יחיא, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, פירוש שונה לחלוטין מציע כי מילים אלו מתארות דווקא תפנית חיובית: שַׂר הַצָּבָא הוא מתתיהו הכהן ובניו החשמונאים, שהיו שרי צבא ה', אשר התעצמו, הגדילו את כוחם וניצחו את האויב [מלבי"ם].

בהמשך, המילים וּמִמֶּנּוּ הוּרַם הַתָּמִיד עוסקות בגורלו של קורבן התמיד. המילה הוּרַם משמעותה סילוק והרמה [מצודת ציון]. רוב הפרשנים מסבירים כי על ידי גדודי האויב וחיילותיו סולק ובוטל קורבן התמיד, ונמנעה הקרבתו על המזבח [מצודת דוד, יוסף אבן יחיא, ביאור שטיינזלץ]. יש המזהים ביטול זה עם חילותיו של נירון קיסר שר הצבא, שנשלחו לירושלים [רש"י]. מנגד, בהמשך לקו המחשבה הקודם, יש המפרשים את המילה הוּרַם מלשון רוממות ותקומה: בזכות ניצחון החשמונאים, קורבן התמיד שבוטל על ידי היוונים התרומם מחדש, ועבודת ה' הוחזרה למקומה [מלבי"ם].

החלק החותם את הפסוק, וְהֻשְׁלַךְ מְכוֹן מִקְדָּשׁוֹ, מתאר את הפגיעה בבסיסו וביסודו של הבית, שכן המילה מְכוֹן פירושה כן ובסיס [מצודת ציון]. האויב החריב, שרף באש והשליך את מקום המקדש [מצודת דוד, יוסף אבן יחיא, ביאור שטיינזלץ]. גם לפי הגישה שראתה בחלקו הראשון של הפסוק את ניצחון החשמונאים, מילים אלו מהוות חזון חדש וקשה על העתיד לבוא: לאחר שהמקדש הוקם על מכונו בימי החשמונאים, הוא עתיד להיות מושלך ולהיחרב שנית על ידי הרומאים בעת החורבן [מלבי"ם].