דניאל, פרק ח׳, פסוק י״א

תארו לעצמכם אדם כל כך חצוף וגאה, שהוא חושב שהוא יכול לפגוע בדברים הכי קדושים וחשובים שיש. החזון הזה מספר לנו על אויב כזה בדיוק. הוא התמלא בכל כך הרבה גאווה, עד שוְעַד שַׂר הַצָּבָא הִגְדִּיל. כלומר, הוא העז להתחצף אפילו כלפי ה' בעצמו, שהוא כמו שר הצבא של עם ישראל, ולפגוע בבית המקדש. האויב לא עצר שם, וכתוב שוּמִמֶּנּוּ הוּרַם הַתָּמִיד. המילה הוּרַם כאן היא מלשון סילוק. חיילי האויב סילקו וביטלו את קורבן התמיד, שהיה קורבן חשוב שהקריבו בכל יום, ולא נתנו להמשיך להקריב אותו על המזבח. בסופו של דבר, הפגיעה הגיעה גם למבנה עצמו, והֻשְׁלַךְ מְכוֹן מִקְדָּשׁוֹ. המילה מְכוֹן פירושה בסיס ויסוד. האויב פגע ביסודות של בית המקדש והחריב את המקום הקדוש.