חזון נבואי זה מציג את התפתחותה של מלכות כפולה, תוך שימוש בדימויים של קרניים כדי לתאר את יחסי הכוחות וסדר הזמנים בין שתי אומות שותפות. כאשר דניאל אומר וָאֶשָּׂא עֵינַי, אין מדובר רק בראייה פיזית, אלא בהתבוננות מעמיקה דרך "עיני הבחינה" [יוסף אבן יחיא].
בחזון מופיע אַיִל אֶחָד, המהווה סמל למלכות פרס ומדי. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהאיל עצמו מייצג את המלכות המשותפת, כאשר וְלוֹ קְרָנָיִם מצביע על שותפותן של שתי האומות העצומות הללו. העובדה שוְהַקְּרָנַיִם גְּבֹהוֹת מסמלת ששתי האומות היו נישאות, בעלות מעמד רם, ועתידות למשול על הכל [מלבי"ם, יוסף אבן יחיא].
האיל מתואר כעֹמֵד לִפְנֵי הָאֻבָל. בעוד שניתן להבין את המילה אובל כפשוטה, כלומר אותו נהר או פלג מים מוכר [ביאור שטיינזלץ], יש המפרשים זאת באופן סמלי: האובל מייצג מבנה קיים ויציב לעד, ורומז לבית המקדש העתידי. האיל, המייצג את המלכות שבונה את הבית השני, עומד "לפני" אותו זמן עתידי, שכן בניין הבית השני היה זמני בלבד ונחרב לאחר מאות שנים [יוסף אבן יחיא].
הפסוק ממשיך ומתאר חוסר שוויון בין הקרניים: וְהָאַחַת גְּבֹהָה מִן הַשֵּׁנִית. הפרשנים מסכימים כי הקרן הגבוהה מסמלת את מלכות פרס, שהייתה גדולה וחזקה ממלכות מדי. פער זה בא לידי ביטוי בכך שכורש מלך פרס היה גיבור ואיש מלחמה גדול יותר מדריוש המדי [אבן עזרא, מלבי"ם].
לבסוף, הכתוב מציין כי וְהַגְּבֹהָה עֹלָה בָּאַחֲרֹנָה. ברמה החזותית של המראה, הקרן הגבוהה צמחה מהחלק האחורי של ראש האיל, או שהחלה את צמיחתה רק לאחר שהקרן הנמוכה כבר החלה לצמוח [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. ברמה ההיסטורית, תיאור זה משקף את סדר הופעתן של המלכויות: מלכות מדי, המיוצגת בקרן הנמוכה, קדמה וקיבלה את המלוכה תחילה תחת שלטונו של דריוש המדי. אולם, שלטונה נמשך שנה אחת בלבד. לאחר מותו של דריוש, עברה המלכות כולה לידי כורש הפרסי ויורשיו, וכך הפכה פרס לקרן הגבוהה שעלתה וביססה את שלטונה באחרונה [רש"י, מלבי"ם, יוסף אבן יחיא].