עלייתו הדרמטית ונפילתו הפתאומית של שליט אדיר, וחלוקת האימפריה שלו לאחר מכן, ניצבות במוקד תיאור זה. וּצְפִיר הָעִזִּים הִגְדִּיל מסמל את מלכות יוון, ובפרט את אלכסנדר מוקדון, שהלך וגדל, הרחיב את ממשלתו וכבש את כל העולם [מלבי"ם, יוסף אבן יחיא, ביאור שטיינזלץ].
המילה וּכְעָצְמוֹ מבטאת את הרגע שבו הגיע למלוא כוחו והתעצם ביותר [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. דווקא בשיא ההצלחה והכוח, נִשְׁבְּרָה הַקֶּרֶן הַגְּדֹלָה שבמצחו. שבירה זו מסמלת את מותו הפתאומי של אלכסנדר בעודו בחצי ימיו, כבן שלושים שנה [אבן עזרא, מלבי"ם]. יש המוסיפים כי מותו אירע מחוץ לארצו כתוצאה מסם מוות שהשקוהו [יוסף אבן יחיא].
במקום הקרן הגדולה שנשברה, וַתַּעֲלֶנָה חָזוּת אַרְבַּע תַּחְתֶּיהָ. משמעות הביטוי חָזוּת אַרְבַּע היא מראה של ארבע קרניים גדולות חדשות שהופיעו במקומה [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מבחינה דקדוקית, המילה וַתַּעֲלֶנָה נכתבת ללא דגש באות נו"ן [מנחת שי].
הופעת ארבע הקרניים מסמלת את פיצול המלכות האדירה לארבעה ראשים שונים [אבן עזרא]. קיימת מחלוקת מתי אירע הפיצול: בעוד שיש הסבורים כי המלכות נחלקה לאחר מותו של אלכסנדר בין אלו שגברו על השאר [מלבי"ם], דעה אחרת גורסת כי אלכסנדר עצמו חילק את המלוכה לארבעה מלכים עוד בימי חייו [יוסף אבן יחיא].
הקרניים פנו לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמָיִם, כלומר לכל כיווני העולם [מצודת דוד], במקביל לארבעת ראשי החיה המוזכרים מוקדם יותר בספר דניאל [אבן עזרא]. הפרשנים מציגים זיהויים שונים לאותן ארבע חלוקות גיאוגרפיות ושלטוניות: גישה אחת מזהה את המקומות כארם, מצרים, ארץ ישראל ופרס [אבן עזרא]. גישה היסטורית מפורטת יותר משייכת את החלוקה לתלמי הראשון שמלך במצרים בדרום, סלאוקוס ששלט באסיה ובבבל בצפון (ממנו יצא אנטיוכוס הרשע), אנטיוכוס הראשון שמלך בפרס במזרח, ופיליפוס אחי אלכסנדר ששלט ביוון במערב [מלבי"ם]. מנגד, יש המזהים את החלוקה לפי ערים ושליטים ספציפיים: רומנוס ברומא, אלכסנדרוס באלכסנדריה, הורדוס בעכו, ואנטיוכוס באנטיוכיה [יוסף אבן יחיא].