חזון זה מציג תקופה קשה של גזירות חורבן, ביטול עבודת המקדש והשפלת התורה בידי כוחות עוינים. הפרשנים נחלקו בהבנת המילה וְצָבָא וכיצד היא נקשרת לביטול קורבן התמיד. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה מבטאת זמן קצוב [רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. לפי פירוש זה, המשמעות של תִּנָּתֵן עַל־הַתָּמִִיד בְּפָשַׁע היא שנקבע מועד מוגדר שבו יסולק קורבן התמיד מבית המקדש, ותחתיו תוצב עבודה זרה, המכונה פשע משום שהיא גורמת לאנשים לפשוע [רש"י, מצודת דוד].
מנגד, יש המפרשים את המילה וְצָבָא במשמעות של המון רב או מלחמה [ביאור שטיינזלץ]. גישה נוספת רואה במילה זו רמז לעם ישראל עצמו, אשר יחד עם קורבן התמיד יימסר בידי האויב בגלל פשעיהם של פריצי העם בימי בית שני [מלבי"ם]. פירוש ייחודי שונה מזהה את הצָבָא כקבוצה של יהודים משומדים ורשעים, אשר יזמו את ביטול התמיד ויעצו להקריב חזיר על המזבח [יוסף אבן יחיא].
בהמשך נאמר וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה. הפרשנים מסכימים כי האמת מסמלת את התורה ואת דת ישראל. השלכתה ארצה מתפרשת כהשפלת התורה, ביטול שמירת המצוות והטלת גזירות שמד על ידי האויב, כדוגמת מלכות רומי שהכניעה ורמסה את הדת [רש"י, מצודת דוד, אבן עזרא, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. לצד ההבנה הרוחנית, יש המפרשים זאת כפעולה פיזית ממשית של השלכת ספר התורה שהיה בהיכל אל הקרקע, כדי להעמיד במקומו צלם [יוסף אבן יחיא].
המידע נחתם במילים וְעָשְׂתָה וְהִצְלִיחָה, המלמדות כי אותה רשעות תעשה ככל העולה על רוחה ותזכה להצלחה ממושכת ורבה במעשיה הרעים, בין אם מדובר באויב הזר ובין אם באותם יהודים משומדים [מצודת דוד, מלבי"ם, יוסף אבן יחיא, ביאור שטיינזלץ].