חוויית הנבואה נושאת את הנביא אל מעבר לגבולות הזמן והמקום, ומציבה אותו במוקד התרחשויות עתידיות בעלות משמעות היסטורית ורוחנית. בחזון זה מוצא את עצמו דניאל בשׁוּשַׁן הַבִּירָה, כלומר בעיר מרכזית שהיא מקום של ארמונות [מצודת ציון], והיא העיר הראשית בממלכת עילם [יוסף אבן יחיא].
באשר למיקומו הפיזי של דניאל בעת קבלת הנבואה, הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שדניאל שהה בפועל בבבל, אך במראה הנבואה חווה את עצמו כאילו הוא עומד בשושן [מצודת דוד, אבן עזרא]. המעבר החזיוני לשושן אינו מקרי, שכן היא מייצגת את מלכות פרס שעתידה להחריב את שלטון בבל של המלך בלשצר [אבן עזרא]. מנגד, קיימת דעה שלפיה דניאל אכן נסע פיזית לעילם ושב לבבל באותה שנה [אבן עזרא].
כפילות הלשון בפסוק במילים וָאֶרְאֶה בֶּחָזוֹן מרמזת על כך שדניאל ראה בעיני רוחו מציאות מדינית שטרם התקיימה. באותה תקופה שושן טרם הפכה לעיר בירה, והחזון צפה את גדולתה העתידית תחת שלטון פרס [מלבי"ם].
בחלקו השני של הפסוק מתאר דניאל כי הוא עומד על אוּבַל אוּלָי. הפרשנים מסכימים כי אוּבַל משמעותו נהר או פלג מים, מלשון יובל, כאשר האות אל"ף מחליפה את האות יו"ד, ואילו אוּלָי הוא שמו של הנהר [רש"י, מצודת ציון, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. גם נהר זה, לפי חלק מהדעות, טרם נחפר באותה עת, ודניאל חזה את התעלה העתידית שיכרו מלכי פרס [מלבי"ם].
מעבר למשמעות הגיאוגרפית, יש מי שמוצא בשמות הללו רובד סמלי עמוק הנוגע למצבו הנפשי של הנביא ולגורל עם ישראל. המילה אוּבַל מייצגת ודאות ואמת, בדומה למילה "אבל" שמשמעותה בהחלט ובוודאי, בעוד המילה אוּלָי מייצגת ספק. דניאל, שראה בחורבן בית המקדש, היה שקוע במחשבות האם שיבת ציון היא דבר ודאי ומוחלט, או שמא בשל חטאי העם היא נתונה בספק. בזכות הכנתו הרוחנית, ה' נגלה אליו וחשף בפניו את סוד בניין הבית השני והבית העתידי, כדי להבטיח לו שהגאולה תהיה בניין קיים, אמיתי וודאי לעד [יוסף אבן יחיא].