חזון נבואי זה מציג את פתרונו של מראה החיה, ומתאר את קריסתה הפתאומית של מעצמה אדירה ופיצולה. הדברים מכוונים לאחריתו של אלכסנדר מוקדון, מלך יוון, ולחלוקת ממלכתו לאחר מותו.
המילה וְהַנִּשְׁבֶּרֶת מתייחסת לקרן הגדולה שבחזון אשר נשברה, רמז למותו של אלכסנדר מוקדון בדיוק בשיא התעצמותו. מיד לאחר שבר זה, וַתַּעֲמֹדְנָה אַרְבַּע תַּחְתֶּיהָ, כלומר במקומו של המלך היחיד יקומו ארבע מלכויות נפרדות [רש"י, יוסף אבן יחיא], אשר יתפשטו לארבע רוחות השמיים [מצודת דוד].
באשר למוצאן של אותן מלכויות, נאמר כי מִגּוֹי יַעֲמֹדְנָה. כלומר, המלכים שישלטו בארצות אלו יצמחו ויהיו מתוך בני עמו של המלך הראשון, מן האומה היוונית [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מבחינה דקדוקית, הפועל יַעֲמֹדְנָה נכתב באות יו"ד בתחילתו, אף שעל פי הכללים הראוי היה שייכתב באות תי"ו [מנחת שי].
החלק האחרון, וְלֹא בְכֹחוֹ, זוכה למספר הסברים משלימים בקרב המפרשים, השופכים אור על טיבן של המלכויות החדשות:
הגישה המרכזית מפרשת זאת כפער בעוצמה הצבאית והמדינית. המלכים החדשים יהיו חלשים יותר, ולא יגיעו למדרגתו, לעוצמתו וליכולת ההתגברות של המלך הראשון [רש"י, מצודת דוד, יוסף אבן יחיא].
גישה נוספת מפרשת את המילה "כוח" במשמעות של זרע וצאצאים. לפיכך, המלכים שיקומו לא יהיו בניו או יורשי העצר הטבעיים של המלך [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם].
לצד זאת, יש המדגישים את אופן הקמת המלכויות. המלך הראשון לא הוא שבנה וייסד אותן מכוחו, אלא הן התפצלו, נבנו והתחזקו מעצמן באופן עצמאי, ימים רבים לאחר מותו [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].