המלאך גבריאל מתקרב אל דניאל ממש אל המקום שבו עמד, וַיָּבֹא אֵצֶל עָמְדִי, כדי להעניק לו בינה נבואית. עוצמת ההתגלות השמימית מעוררת בדניאל חרדה עמוקה ופחד המפילים אותו ארצה, ולכן וּבְבֹאוֹ נִבְעַתִּי וָאֶפְּלָה עַל־פָּנָי, שכן השכל האנושי חלש מלהכיל מראה שכזה. המלאך פונה אליו ומדגיש את אנושיותו מול המלאכים הקדושים באומרו הָבֵן בֶּן־אָדָם, ודורש ממנו למקד את לבו להבנת החזון. הדרישה להבנה מעמיקה נובעת מכך שהנבואה עוסקת בעתיד רחוק ובסוף ימי הגלות, כִּי לְעֶת־קֵץ הֶחָזוֹן, ומאחר שמשמעותה כה רחוקה ונסתרת היא מחייבת התבוננות מיוחדת.
דניאל, פרק ח׳, פסוק י״ז
וַיָּבֹא֙ אֵ֣צֶל עׇמְדִ֔י וּבְבֹא֣וֹ נִבְעַ֔תִּי וָאֶפְּלָ֖ה עַל־פָּנָ֑י וַיֹּ֤אמֶר אֵלַי֙ הָבֵ֣ן בֶּן־אָדָ֔ם כִּ֖י לְעֶת־קֵ֥ץ הֶחָזֽוֹן׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.