דניאל, פרק ח׳, פסוק י״ח

על אף שדניאל לא שומע את דבר ה' באופן ישיר, עצם הנוכחות המלאכית מטילה עליו אימה כבדה, ובעוד המלאך מדבר אליו, וּבְדַבְּרוֹ עִמִּי, הוא מאבד את חושיו. מתוך פחד והלם הוא שוקע בתרדמה עמוקה, נִרְדַּמְתִּי, ונופל שרוע עַל־פָּנַי אָרְצָה כשפניו צמודות לקרקע. מכיוון שהדיבור לבדו אינו מועיל כדי להקיצו, המלאך מושיט עזרה פיזית, וַיִּגַּע־בִּי, כשם שאדם נוגע בחברו כדי לעוררו. מגע זה, יחד עם דברי חיזוק, מעניק לדניאל כוחות מחודשים, וַיַּעֲמִידֵנִי עַל־עׇמְדִי, והוא שב לעמוד על רגליו באותו אופן שבו עמד בתחילת החיזיון.