דניאל, פרק ח׳, פסוק י״ח

תארו לעצמכם שאתם פוגשים פתאום משהו כל כך עוצמתי ושמימי, עד שאתם פשוט קופאים במקום ולא מצליחים לזוז. זה בדיוק מה שקרה לדניאל כשהוא היה קרוב כל כך למלאך. למרות שהמלאך ניסה לעזור לו, עצם הנוכחות של מלאך אמיתי גרמה לדניאל לבהלה עצומה, עד שהוא איבד את ההכרה והתעלף. כשהוא מתאר את זה ואומר נִרְדַּמְתִּי, הוא לא מתכוון לשינה רגילה ונעימה במיטה, אלא למצב של תרדמה עמוקה שקרתה מרוב פחד והלם. במצב הזה הוא נפל עַל־פָּנַי אָרְצָה, כלומר נשאר שוכב כשהפנים שלו צמודות לאדמה. המלאך ניסה לדבר אליו, אבל מילים בלבד לא עזרו כדי להעיר אותו. לכן המלאך היה צריך לעשות פעולה פיזית, ודניאל מספר וַיִּגַּע־בִּי. המלאך ממש נגע בו, בדיוק כמו שחבר נוגע בכם כדי לעורר אתכם משינה. המגע הזה, יחד עם מילים מחזקות, נתן לדניאל כוחות חדשים וגרם לכך שוַיַּעֲמִידֵנִי עַל־עָמְדִי, כלומר הוא הצליח לקום ולעמוד בחזרה על הרגליים, באותו אופן שבו הוא עמד ממש בהתחלה.